"כביסה היא בית," אמרה לי אמי שרה. 
במשפט קצר זה נטמן הזרע הראשוני לאסופה "בשדה כובס".
במשך שנים מסתובבת אני ברחבי הארץ ולומדת סוציולוגיה מהכבסים התלויים: בחצרות הבתים, על חבלים, במרפסות, בסורגים ועל גגות. מגוללת בלבי את סיפורי המשפחות המתגוררות מאחורי החבלים: ילד שנולד, בן שהתגייס, בעלת בית פדנטית, אימא בלגניסטית ועוד רשמים וחוויות. 
 

ארץ ישראל - מקום מצוין לייבוש כביסה (חיים ויצמן)

 הכביסה היא ההשתקפות של חיינו. זהו שדה הכובס שלנו! 

האסופה בִּ שְׂ דֵ ה כּ ֹובֵ ס , משקפת את החיים שלנו בישראל לאורך 70 שנות קיומה. הרי הכביסה היא המראָה האמִתית שלנו - כשהיא תלויה בסדר מופתי או ברישול, על החבלים או על המעקה, במרפסת או על חוטים שהופכים לגשר בין בתים. היא מה שאנחנו רוצים להראות, וגם מה שאנחנו מבקשים להסתיר. לכן יש לה, לכביסה, לא רק ריח של ניקיון אלא נופך חברתי. הסוציולוגיה שלנו תלויה על החבל ומתערטלת עליו. יוצאת אל המרחב הציבורי ובמקביל מאפשרת הצצה לפרטי ולאישי. הכביסה של פעם היא הפייסבוק של היום. נגיעה זו בנו משתקפת בשירה, בפרוזה, בציור, בצילום ועוד. מגוון רחב של יוצרים חבר לאסופה זו. כל אחד מספר על הכביסה הפרטית או המטפורית שלו. הכביסה הזו על גווניה, ממתינה שנפתח את הספר ונדפדף.

בשדה כובס - כביסה ישראלית על חבל / ד"ר מירי דבי

₪119.00Price